טרטורים בטנסי

נוקסוויל, טנסי, דרום ארה"ב.

 

השבוע השלישי של מחנה האימונים התחיל בצורה קצת לא שגרתית. בצורה כזו שאני, באופן אישי, הרגשתי איתה מצויין. בבית ממש. אבל לפני שנגיע למה קרה אותו בוקר – חשוב להבין כמה דברים בסיסיים.

ואם כבר – אז לפסקה הבאה אפשר גם לקרוא "פוטבול תיכונים בארה"ב – המדריך למתחילים", ככה חינם, עלי.

הסלדים שלנו

פוטבול תיכונים משוחק לפי דיוויזיות, או "ליגות", נניח, בשביל האוהד הישראלי. הליגות נקראות באות A האמריקאית ככה שדיוויזיה A1 היא הכי נמוכה (ברוב המדינות). קבוצה משובצת לדיוויזיה לפי כמות תלמידים בבית הספר. כלומר, קבוצה שמשחקת בתיכון שיש בו 300 תלמידים כנראה תשחק בדיוויזיה A1 בזמן שקבוצה כמו בירדן, עם 2200 תלמידים בבית הספר, תשחק בדיוויזיה A6, שהיא הדיוויזיה הגבוהה ביותר במדינת טנסי (בכל מדינה זה שונה מעט כמובן).

בתיכון יש 4 שכבות גיל – פרשמן, סופמור, ג'וניור וסיניור. או בשפתנו – חמשושים, שישיסטים, שביעיסטים ושמיניסטים.

בכל תיכון יש מה שנקרא קבוצת ה"וארסיטי" – בשפתנו, "הקבוצה הבוגרת" – בה משחקים הסופמורס עד הסיניורס ומדי פעם גם יש בה איזה שניים או שלושה פרשמנים, במקרה והם תותחים רציניים או שלקבוצת הוארסיטי יש איזשהי מצוקה בעמדה ספציפית. זה קורה לעיתים נדירות יותר, כדוגמת קולין איירונסייד ולונדון סטפני, הקורטרבק והרסיבר הפותחים משנה שעברה, שפתחו כפרשמנים עקב יכולות יוצאות דופן.

לקבוצת הוארסיטי לו"ז משחקים, המשוחקים בימי שישי באופן הקלאסי ואך ורק הם יכולים לעלות לפלייאוף ולזכות באליפות המדינה – להלן "לזכות בסטייט".

בנוסף, בתיכונים רבים יש גם קבוצת פרשמן (רק של פרשמנים) ג'יי-וי (כולם בלי הסיניורס), או שניהם לעיתים, וגם לקבוצות אלה יש לוז משחקים משלהם, המשוחקים בימי שני אחד אחרי השני (במקרה שלנו לפחות).

 

ובחזרה לבירדן – אימוני הקיץ התחילו. במשך ארבעה ימים בשבוע, צוות המאמנים נותן את שריקת הפתיחה של האימון, על המגרש, ב7 בבוקר. ימי שני וחמישי אלה "ימי התקפה" בשביל הפרשמן, וימי שלישי ושישי "ימי הגנה". מה זה אומר ולמה זה ככה? בגדול, הפרשמנים עוד לא חולקו להגנה והתקפה ולכן כולם מתאמנים בהכל, בנתיים. אז בימי ההתקפה, מאמני ההתקפה של הוארסיטי עובדים עם הפרשמנים בעמדות בזמן ששאר המאמנים עובדים עם הוארסיטי על כושר, זריזות ומהירות.

זה נמשך שעה. בזמן הזה אני בדרך כלל נמצא עם הקורטרבקים בימי ההתקפה, ומסתובב בין תחנות העמדות השונות בימי ההגנה.

בשעה 8 נכנסים לחדר הכושר. הפרשמנים בחדר כושר משלהם, עובדים לרוב בדממה וריכוז ותחת השגחה צמודה של סגל המאמנים. בחדר הכושר של הוארסיטי, בינתיים, הקבוצה הבוגרת (כלומר כולם למעט הפרשמנים) מרביצים עבודה באווירה של רבאק בזמן שהרמקולים מפוצצים היפ הופ וכדומה.

אני הייתי עד כאן בכל יום בזמן חדר הכושר עם הפרשמנים, נתנו לי אחריות, כלכל מאמן בסגל, על "כלוב" ובו חמישה שחקנים. למזלי, הם מהשחקנים הממוקדים והרציניים ביותר בקבוצת הפרשמנים. ה"כלוב" שלי הגיע לשלב שהם מתאמנים חד, מהיר ובריכוז גבוהה בין אם אני שם ובין אם לא. לא בהפרש גדול על שאר הכלובים – כי, כך מסתבר, קבוצת הפרשמנים שלנו היא מהמרשימות שעברו בבירדן.

 

לאחר שעה בחדר המשקולות אנחנו ממשיכים ל"פגישות עמדות", כל עמדה עם המאמן שלה עוברים על מה שעומדים להתקין וללמד השבוע, תיקונים מיום קודם, צפייה בפילם מהאימון האחרון וכן הלאה. שיחה טקטית ולימודית. בשיחות האלה אני צופה מהצד ונכנס לאן שמתחשק לי. לעיתים עם ההגנה, לעיתים עם הקורטרבקים, תלוי בחומר.

 

לאחר הפגישות יש שעה של אימון. הפרשמנים מתאמנים במגרש האימונים העשוי דשא אמיתי (פרט שנחזור אליו בהמשך) וממוקם לצידו של מגרש המשחקים המכוסה בדשא סינטטי. את קבוצת הפרשמנים מוביל המאמן הראשי שלהם, רון רופרט, ששיחק לצידו של גדעון רייז שלנו בתחילת העשור במכללת אוברלין.

באימון הפרשמנים אני נמצא לפרקים, תלוי צורך והזדמנות, עובד עם הקורטרבקים וההגנה וברגע שמתאפשר – ניגש לאימון הוארסיטי לצפות בו וללמוד. ב10:30 יורדים מהמגרש, השחקנים הולכים לביתם והמאמנים מתכנסים בחדר המאמנים.

חלקם הולכים מיד הביתה, אך הרוב נשארים לצפות בצילום של האימון, לקשקש, להתאמן בחדר הכושר ביחד, לאכול צהריים ובמהלך השבועיים הראשונים, גם לשפץ את מגרש הדשא של הפרשמנים. לקצוץ את הדשא, לצבוע וכו'.

 

אני החלטתי שאני לא עוזב את המתקן באף יום אם נשארו בו עוד מאמנים. לכן אני מחכה בכל יום, יושב עם כולם, עובד עם כולם, לומד מהם כשהם נכנסים לשיחות על פוטבול או שואל שאלות כשהם מנסים להעביר את הזמן ובונה קשרים אישיים איתם כיחידים וכצוות. לי אישית זה חשוב. כשכולם עוזבים, אחרי שאכלנו, צחקנו, עבדנו וכו' – אני נכנס לחדר הכושר, מרביץ אימון ולאחר מכן עולה על אופניים, אוטובוס ושוב אופניים כדי להגיע בחזרה הביתה. 2 מייל רכיבה על כביש מהיר, קליל ביותר.

ככה בגדול נראית שגרת חודש יוני פה. בכל מקרה – בחזרה לאותו בוקר: "הם נותנים לנו מאמץ חלש ביותר היום. הם זורקים. צריך לעשות עם זה משהו. ועכשיו" קואצ' מיילן, מתאם ההגנה, אמר בנחישות למאמן הקורנרים שלו, בנוכחותי. אז במקום ללכת עם הפרשמנים לחדר הכושר ב"זמן המשקולות" – החלטתי ללכת עם הוארסיטי.

 

"בוקר טוב רבותי! כל זוג שיתפוס משקולת של 20 קילו ויצא איתה למגרש. תעמדו כולכם על הסיידליין. יאללה, זריז!" נבח עליהם קואצ' מיילן.

"אתם מאחרים לי פה, מתהלכים כאילו שכבר ניצחנו את האליפות. לא ניצחנו כלום! ואנחנו נשבור את התרבות הזאת ומהר!"

ככה התחיל הבוקר של הקבוצה. טרטורים, בדיוק כמו בצה"ל, זכרונות נהדרים של ממש.

האירוניה היא שהחלק הפיזי בטרטורים כאלה הוא בכלל לא החלק הקשה. כל מי שעבר ביחידה קרבית רצינית בצה"ל יודע את זה. זה לא המאמץ. זה היחס ששובר אנשים. והיחס שבר כמה שחקנים. אחד החבר'ה בכה תוך כדי שהוא הניף את המשקולת מעל הראש. דמעות של ממש. ייבב כאילו הוא בן 5 ובדיוק ראה את סקאר משליך את מופאסה מהצוק.  "סתום את הפה! בכיין! סתום! תתנהג כמו גבר!" נבחו עליו כמה מחברי הקבוצה. טעות חמורה. "עצרו הכל! זו לא מנהיגות! ואנחנו נתקן את זה ומהר! אתם תרימו אחד את השני!" קואצ' מיילן גוער בשחקנים שלו עם דיוק וחדות. הוא יודע מה הוא עושה, אין ספק. הם ישלמו על הטעויות וילמדו מהן.

 

בכל אקט קשיחות שכזה תמיד יש את האחד הזה שנשבר, האחד שעושה את הכל מושלם אבל עם פרצוף של סובל, האחד שבקושי שורד אבל נראה כמו תותח, האחד שקשה לו בטירוף אבל מחייך כמו פסיכופט, המנהיג שמרים אחרים בזמן שבעצמו הוא בקושי סוחב והאחד הזה שבאמת, איכשהו, קל לו. את כל אלה היה לנו גם היום. חלקם לוחמי אמת, כמו הילד החלש שצם כחלק מחודש הרמאדן ועדיין נראה חזק מנטלית מכל החברים שלו עם חיוך ופרצוף רציני, כשלצידו אחד האתלטים החזקים בקבוצה נמצא על סף שבירה למרות שאין סיבה שהאקט בכלל יהיה לו קשה פיזית. אבל העניין הוא לראות מי מתנהג איך במצבים קשים, מי מרים את החברים שלו ומי זונח את הקבוצה לטובת עצמו. יותר מזה – זה הזמנים לאמן את החבר'ה איך להתנהג במצבים כאלה, איך לחייך בזמן הכאב, איך להנהיג, איך לעזור, איך לעלות מהקושי כקבוצה וכיחידים. זו הדרך לבנות קבוצה שמסוגלת לחזור מפיגור של 25 נקודות במשחק אליפות, גם כשהכל נראה אבוד, או מפיגור של מאזן שלילי לקראת הפלייאוף כשהעלייה קדימה תלויה במאמץ עילאי.

נועם דלאל (מימין) ואריאל בק

וככה נראה עד כאן חודש יוני בתיכון בירדן. עכשיו אנחנו יוצאים לפגרה בת שבועיים בה אסור ליצור שום קשר עם השחקנים. כשנחזור ממנה, העניינים יכנסו להילוך גבוהה. "אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בלו"ז שלנו השנה! אבל! אנחנו יכולים גם להפסיד לכל אחת מהן" סיכם קואצ' מיילן את האקט. אין ספק שהוא צודק. הקבוצה מוכשרת וחזקה באיזורים רבים אבל הבעיה הגדולה ביותר היא שזו השנה הראשונה שבה השינוי בתרבות באמת תפס צורה והתבסס. עכשיו ניתן רק להמשיך לעבוד ולראות אם השינוי הזה יביא לתוצאות ואולי, מי יודע ומי יתן, גם לריצת פלייאוף ואולי אפילו אליפות בסטייט.