מסע פוטבול בטנסי, פרק 1

אנחנו שמחים לארח באתר בלוג שיכתבו לנו אריאל בק ונועם דלאל. שני המאמנים הישראלים יצאו לחצי שנה התנסות באימון פוטבול בארצות-הברית, בחסות ארגון 'חברי ליגת הפוטבול הישראלית', הFIFL. רוב תודות לרכז הפרוייקט, המאמן דן פיליפס ולמשפחתו.

נוקסוויל, טנסי, דרום ארה"ב

. 10 דק' נסיעה מערבה מהקמפוס של אוניברסיטת טנסי, ביתם של הוולנטירז, ממוקם בשטחה של העיירה "בירדן", בית ספר תיכון ציבורי. בחלקו האחורי של בית הספר, בסמוך למגרש הפוטבול המרשים, ניצבות טריבונות המתנשאות לגובה רב המסוגלות להכיל כמה אלפי אנשים. בצידו השני של המגרש נמצא מגרש אימונים ובחלקו הצפוני – מתחם הפוטבול הסגור.

המתחם גדול יחסית ומכיל בתוכו את חדר הלוקרים הגדול והמרווח של השחקנים, חדר ישיבות, חדרי שירות המכילים ציוד, אוכל, מקררים, מכונות כביסה וכו', חדר כושר גדול עם 9 "כלובים" לסקווטים, בנצ' פרס וכדומה, כולל מאווררי ענק ושלל משקולות ומכשירים.מעל הדלת לחדר הכושר ניצב לוח מחיק גדול, עליו רשומים שמות שיאני כל-הזמנים של התיכון בתרגילים השונים, החל מריצת ה40 יארד ועד הבנצ' פרס, לרבות השיאנים של הקבוצה הנוכחית, בחלוקה לשלוש קבוצות – ביג סקיל, קומבו וסקיל כאשר החלוקה אליהם היא לפי משקלים ועמדות באופן כללי. מתחת ללוח נמצא פעמון, בו מצלצל כל שחקן שהגיע לתוצאה שמזכה אותו בלהכתב על הלוח. ליד כל כלוב מודבקת גם רשימה של כל שחקני הקבוצה והשיאים שלהם בתרגילים השונים, בכדי שהשחקנים יוכלו לראות אחד את השני ולהשוות את עצמם לחברים שלהם. כל כלוב ממוספר וכל קבוצת ילדים משוייכת לכלוב ספציפי לפי יכולות וותק, ככה שגם נוצרת תחרות בין חברי הכלוב וגם הוותיקים עוזרים לצעירים לשפר טכניקה וביצועים. בחדר הכושר מונחות גם שתי חגורות "אליפות" בסגנון WWE המוענקות לאלוף האימון השבועי. כל זה, בנוסף לרשימות שיאנים שמודבקות בתאי השירותים במתחם השחקנים, חלק מדגש חזק ששמו צוות האימון על חדר הכושר כחלק מלקחי העבר.

חדר המאמנים

גולת הכותרת של המתחם, לפחות מבחינתי, היא חדר המאמנים. בצידו האחד, משרדו הפרטי של המאמן הראשי (המכיל גם קסדת נבחרת ישראל אחת). בצידו השני, חדר המאמנים – חדר מלבני ארוך כאשר על כל אחד מהקירות קיים לוח מחיק גדול ורחב עליו כתובים מהלכי ההתקפה, ההגנה, קריאות שונות, שמות שחקנים בטבלת עומק וכו'. מתחת ללוחות ובצמוד לקירות מסודרים שולחנות העבודה של המאמנים. במרכז החדר, שולחן ישיבות מלבני וארוך המכוסה זכוכית המאפשרת למאמנים לצייר גם עליו. בין חדרו של המאמן הראשי לחדר המאמנים יש מסדרון קצרצר עם לוקרים, שירותים ומקלחת של המאמנים.

המאמן הראשי, קואצ' מורגן שינליבר, הוא אחד המאמנים הנחמדים שפגשתי. הוא בנוי כמו שחקן קו-הגנה בקולג', גדול ורחב כתפיים. לכאורה מאיים, אבל הוא מדבר לכולם בגובה העיניים. איתו אני מבלה בעיקר בארוחות צהריים, בזמן שהוא מתפקד כמשגיח בקפיטרייה. השבוע במהלך הארוחות בילינו את הזמן בללמוד את משחק הריצה האיזורי של הקבוצה. אינסייד זון, אווטסייד זון, חוקים, נקודות תקיפה, עברנו על הכל. בין לבין נאלצנו לקחת הפסקות יזומות בכדי שמורגן יוכל לטפל בתפקידו השני בבית הספר כאחראי אחזקה ושטחים. הוא מאמן בבית הספר מאז 2006 וכשקיבל את תפקיד המאמן הראשי יצא במטרה לחדש את הסגל. אז לפני כ5-6 שנים, הביא שינליבר את פול שלטון ואחריו את בריאן מילן, מתאמי ההתקפה וההגנה. שניהם באיזור סוף שנות ה20/תחילת שנות ה30 לחייהם, בחורים צעירים מלאי אנרגיה והתלהבות ומסתבר שהם גם חברים הכי טובים. שניהם נשואים עם ילדים אבל ניכר שהם עדיין קצת ילדים בעצמם לפעמים, לפחות בצורה שבה הם מתקשרים אחד עם השני ועם שאר המאמנים הצעירים ומקשקשים בחדר. הם צוחקים אחד על השני, על המאמן הראשי, על כולם ועל הכל. האווירה בחדר המאמנים קלילה נינוחה וחברית והם גם נשארים אחרי שעות בית הספר לשבת קצת ולקשקש לפני שמתפזרים לאסוף כל אחד את הילדים שלו מבתי הספר השונים. המאמנים הם כולם גם מורים בבית הספר, למעט המאמן לואיס, פנסיונר שמאמן את התופסים של הקבוצה. במהלך שעות היום הם בכיתות, מלמדים, ומדי פעם מגיעים לחדר המאמנים לשעה של התרעננות, מפגשים, אימון עצמאי וכדומה.

האצטדיון בבירדן

את רוב זמני אני מבלה בחדר המאמנים, לפעמים לבד, ממתין במארב עד שיכנס מאמן שיהיה ניתן להטביע בשאלות. באופן מפתיע, או שלא, המאמנים כולם נענים לשאלות ונלהבים להסביר, ללמד ולחלוק מהידע. חצי מהלימוד שלי נעשה בצורה הזו של שאלות ותשובות, סשן של "איקסים ועיגולים" (אין איקסים. ועיגולים זה רק על הקו ואבוי למי שיעשה אחרת) והחצי השני של הלימוד נעשה בצורה של הקשבה פסיבית לשיחות ביניהם ולשיחות עם מאמנים אורחים מקולג'ים שבאו לגייס שחקנים בוגרים שלנו.

באחת השיחות, שוחחו שלטון, צ'ייט (מאמן הדפנסיב בקס) ומילן על ראיון עבודה למשרה בקולג' שעבר מילן. "ישב מולי המאמן הראשי ופשוט פיתח שיחה", מספר מילן על הראיון שעבר, "שוחחנו במשך 45 דק' על כל מיני דברים. ואז נכנס מאמן קו ההתקפה ופשוט ירה עלי שאלות נוקבות.באחת השאלות הוא שאל אותי 'אתה עובד עם שחקן קו התקפה והוא מתנהג על הפנים. מה אתה עושה?!'. שאלתי אותו: 'למה הכוונה? הוא נותן לי מאמץ ירוד? שפת גוף גרועה? או שהוא מתחצף וקולני? וגם איזה סוג שחקן הוא? כי הדברים האלה מאוד ישפיעו על איך שאתמודד עם הבעיה', אמרתי להם. 'האם הוא שחקן שמגיב למוטיבציה קשוחה? האם הוא צריך שאאתגר אותו? איזה סוג שחקן הוא?" רק מלשמוע מהצד את השיחה הזו הבנתי בדיוק עם מי אני מתעסק. החבר'ה האלה רציניים, הם מבינים לא רק ב"איקסים ועיגולים" אלא גם בפסיכולוגיית אימון. הם מתחברים לשחקנים שלהם ויודעים לאבחן בעיות שונות ולטפל בהם בצורה מתודית.

"אז ראיינו איזה בחור אחד למשרת מאמן כאן, הבחור הזה, אני אומר לכם, הוא היה חתיכת משהו", מספר שלטון לי ולשני חבר'ה שהגיעו מקולג' סמוך לביקור. "שאלנו אותו מה החלק שהוא חושב שהוא הכי צריך לעבוד עליו, הוא ענה בקלילות – חדר המשקולות. אמרנו לעצמנו, אוקיי, אין בעיה, צייר לנו רגע איך אתה מכין את ההגנה למערך 2 על 2. הוא קם, ניגש ללוח, וסידרנו לו במכוון הרבה מרקרים שחורים. מה הוא עושה? מדלג על כל המרקרים השחורים ותופס את הצהוב. כן, הצהוב. מכולם. דווקא הצהוב." בשלב זה פול קם, תפס את המרקר הצהוב, שבקושי ניתן לראות אותו על הלוח, ניגש ללוח המחיק והדגים את הסיפור. "הוא ניגש לפה ומתחיל לצייר את העיגולים הכי גדולים שראיתי בחיי. ואז הוא עוצר. מתמהמה. מסתובב ושואל אותנו: 'כשאתם אומרים 2 על 2 -למה בדיוק אתם מתכוונים?'" כל החדר פרץ בצחוק, כולל אותי. בדיחות פוטבול זה מדהים. "שני רסיברים בכל צד' הסברנו לו. ואז הוא צייר איקסים. אני נשבע לכם. ביקר לי. איקסים. הבחור הזה נכנס לפה וצייר איקסים על הלוח. ככה." ושוב החדר פרץ בצחוק. "והוא צריך לעבוד על חדר המשקולות, הבנתם?" סיכם שלטון. כמובן שאני ישבתי וצחקתי עם כולם, נהניתי מהשיחה ולמדתי המון רק מלשמוע אותם מקשקשים ביניהם, מספרים סיפורים ובדיחות. כשהחדר התרוקן שוב – רצתי ללוח מהר והתחלתי לעבוד על העיגולים שלי. 20 דק' רק ציירתי עיגולים.

וזה היה השבוע הראשון שלי בבית הספר התיכון בירדן, עוד לפני שבכלל התחיל משהו.